top of page
Search
  • Writer's pictureLiron Nathan

פוסט קורונה - מה שלמדתי מאבא

Updated: Feb 10, 2021

חגגנו לאבא שלי 80 השבוע. למסיבה הקטנה בנסיבות הזמן, הבאנו בני המשפחה חפצים שמסמלים את הקשר איתו. אבא ניסה לגלות מי הביא כל חפץ ומה הסיפור מאחוריו, ואנו השלמנו. החפץ שהבאתי היה מסכת סנהדרין. סיפרתי שכשסיימתי את כיתה י' נאלצתי לעשות מבחן מעבר בגמרא. זה היה קצת הלם וגם קצת מלחיץ. אבל במשך שלושה שבועות עד למבחן ישב איתי אבי יום יום, אחרי שחזר מהעבודה, למד בעצמו את החומר ואז לימד אותי. זו היתה הפעם הראשונה שבה באמת הצלחתי להבין דף גמרא, את השקלא ותריא בארמית, את הרציונל והקונטסקט, וגם ליהנות מהאסתטיקה. למיטב זכרוני זאת גם היתה הפעם הראשונה שבה למדנו שנינו יחד לאורך תקופה, אף כי לא ארוכה מאוד.


למחרת המסיבה התקשרתי לאבא לשאול אותו איך היה לו, והוא סיפר לי שהוא זוכר את הסיפור על מבחן המעבר ואת הלימוד המשותף כאילו היו אתמול. הוא גם הוסיף שבשנת הלימודים הבאה, כשהגיע לאספת הורים הוא חשש ממה שישמע, חודשים ספורים אחרי שהבן שלו קיבל מבחן מעבר. להפתעתו המחנך סיפר על תלמיד עם יכולות גבוהות. אבא סיפר לי "אמרתי לו – אני אבא של לירון, כי חשבתי שהוא מבלבל עם תלמיד אחר, אבל המחנך ענה לי – אני יודע, אני מדבר עליו".

אני סיפרתי לאבא שלי שמבחינתי, הלמידה המשותפת היתה אירוע מכונן. המפגש היומיומי שבו אבא עוזר לי ללמוד הפך מנטל, סוג של עונש, למקור להנאה ועניין. בפרספקטיבה של עשרות שנים אני יודע לומר שהלימוד היומיומי גרם לאבא להיות מעורב, ואפשר לי להרגיש שהוא דואג לי ושאכפת לו ממני, ושהוא רוצה שאצליח וגם פועל בשביל זה.


יותר מגמרא, אבא לימד אותי מה זה קשר שבו דואגים ורואים, שמאפשר לילד לצאת מתוך עצמו, להיפתח לעולם ולהיות מסוגל להרגיש בעל יכולת, ללמוד בעצמו ולהצטיין.


אמרתי לו את זה, כשהיה בן שמונים ויום, והוא כל כך התרגש. ההבנה ששלושת השבועות האלה בקיץ של לפני עשרות שנים, עיצבו אותי ועזרו לי להבין דברים חשובים על העולם שיש להם ערך עד היום, נתנו ערך גם עבורו, לעשרות השנים שמאז אותו קיץ.


אני מספר את זה כאן כי זה עדיין מרגש אותי, אבל בעיקר כי אני חושב שבשנת הזום הזו יש גם תקווה ויש סיכוי. בדוקטורט שלי ובעבודתי מאז אני מדגיש את הקשר שבין יחסי הורים וילדים לבין יחסי מנהלים ומנוהלים. לכן בסיפור שסיפרתי על אבא אני רוצה לומר משהו למנהלים: בשעת בין המייצרים הזו, יש ערך עצום לעצם העבודה המשותפת, יום-יום עם עובדים שצריכים עזרה. פשוט להיות איתם במשימה.

לעשות עם מפתח בצוות שלך design ו-code review יחד; לשבת עם עובד שכל השירות שהוא נותן עבר בחודשים האחרונים לדיגיטל, על פניות של לקוחות, ולחשוב איך נכון לענות ללקוח שלא יכול להגיע לשירות פרונטלי, כך שיבין מה קורה עם הפנייה שלו; לעבור עם עובדת הרווחה על אינסוף התיקים הפתוחים החדשים שלה ולגבש יחד את האסטרטגיה הנכונה לטיפול בכל אחד מהם; לראות עם מנהל שאת מנהלת איך לארגן את הזמן שלו בתוך עומס המשימות, להגדיר איתו מה הכי חשוב ולעזור לו לשמור על זה; לבנות יחד עם המרצים במחלקה שלך מערכי שיעור ומפגשי מעבדה, בזום ובלמידה היברידית. אלה רק כמה דוגמאות, לעשייה משותפת של מנהל ומנוהל שבה במשך כמה שבועות, נניח שלושה, המנהל מחזיק את העובד, ועובד יחד איתו.


ג'יין דאטון, פרופסורית למנהל עסקים ופסיכולוגיה באוניברסיטת מישגן טבעה את המושג "קשרים באיכות גבוהה" (high-quality connections), כדי לתאר אינטראקציות בקשר שבהן שני המעורבים קשובים זה לזה ומגלים זה כלפי זה חיוביות ואכפתיות, בניגוד למצב שבו הם זה בחברת זה אך דעתם מוסחת או נתונה לעניין אחר (למשל כשמציצים תוך כדי בהודעת וואטסאפ או במייל). כתוצאה מכך שני בני-האדם המעורבים בקשר מרגישים מוערכים והקשר ביניהם מקבל משנה-משמעות. דאטון חקרה את איכות הקשרים במקום העבודה והדגימה שלקשרים באיכות גבוהה יש השפעה משמעותית לא רק על החיבור למקום העבודה, אלא גם על ההרגשה הכוללת גם מחוץ לעבודה.

תקופת הקורונה ארוכה דייה לאפשר את הזמן הנדרש לקשרים באיכות גבוהה עם כל העובדים. אני בטוח שתהייה לכך השפעה עצומה על איכות הקשר ביניכם, כמו גם על הביצועים של העובד לאורך טווח. זוהי המשמעות של להיות מנהל שהוא בסיס בטוח עבור העובד. פשוט, להיות בשבילו בתקופה שהוא צריך את זה. מניסיוני עם אבא, יש לזה ערך עצום גם עבור תחושת המשמעות של המנהל, ותחושת המשמעות הזו היא מזור לתסכול, לשחיקה ולעייפות.

64 views0 comments

Recent Posts

See All
bottom of page