בילדותי, קראתי את הספר הזה, מומו, ונותרה בי תחושה של קסם ומשהו מטריד. נזכרתי בו לאחרונה וראיתי שהשם המלא שלו הוא: "מומו, או הסיפור המוזר על גונבי זמן ועל הילדה שהחזירה לאנשים את הזמן הגנוב".
אני מביא את זה כי תראו מה עולה בסדרה של חברות וארגונים שאני פוגש לאחרונה:
"- שיא היעילות? הייתי בשתי פגישות בו זמנית. - איך עושים את זה? - אחת בזום ואחת בטלפון ואני מיוט בשתיהן, ורק כשפונים אלי אני עונה. פיתחתי יכולת מעולה לעשות דברים אחרים ולקלוט מתי אני צריכה לתת את האינפוט שלי. אבל האמת? לא קלטתי כלום מאף פגישה, לא יודעת בכלל על מה דיברו שם"
* * *
"עברנו בעיקר לשירות בדיגיטל או בטלפון. אז נתתי את מס' הטלפון הסלולארי, והם מתקשרים בכל שעה. יש רואה חשבון שמייצג כמה חברות גדולות, הוא התקשר אלי בשמונה וחצי בערב. אני בשעה הזו רק רוצה לבהות אחרי כל היום המשוגע בעבודה ועם הילדים, אבל לא נעים לי לדחות אותו, אז אני עונה"
* * *
"פעם בשבועיים יש ביום ראשון יום חופש. ככה החליטה ההנהלה כדי להימנע מפיטורים. עכשיו בא מנהל החטיבה ומודיע שביום ראשון החופשי יהיה יום גיבוש של החטיבה. בזום. אני מבין שזה חשוב והכל סבבה, אבל למה ביום חופש? כבר תכננתי דברים וזה גם יום חופש על חשבוננו. הגיבוש הוא לא חלק מהעבודה? למה לדרוס לי את היום חופש??"
* * *
"אני בקשר טוב עם האנשים שאני עובד מולם, אז הם מספרים לי. אחד אמר שכל יום בין 12:00-12:30 הוא סגר ביומן זמן עם עצמו כדי שלא יהיה לו רצף אינסופי של פגישות. אז קצת לא נעים להגיד אבל ניצלתי את זה וכשהייתי צריך אותו וכל היומן שלו היה מפוצץ בפגישות – קבעתי לו חצי שעה ב 12:00"
הציטוטים האלה הם רק כמה דוגמאות לחוסר כבוד לזמן של אחרים, לפעמים דריסה ברגל גסה, כמעט תחושה של הארגון שהעובד שייך לו בכל עת, וצריך להיות זמין בכל שעה. זה כנראה לא התחיל בתקופת הקורונה, אבל הקורונה העצימה את זה מאוד, משום שהנזילות בין זמן עבודה לזמן בית גדלה מאוד וכשאנשים עובדים מהבית לא לגמרי ברור מתי אפשר פשוט להגיד "סיימתי היום לעבוד" או "עכשיו אני לא עובד" או "עכשיו אני כן עובד".
אבל גם מזה ארגונים יצטרכו להיגמל.
לדרוס פגישה שעובד קבע עם עצמו זה בעצם לומר – אתה לא חשוב; להיות בשתי פגישות בו-זמנית זה בעצם לומר – אתם, האנשים בכל אחת מהפגישות האלה, אתם לא חשובים; לענות ללקוח בשמונה וחצי בערב אחרי יום עבודה שלם, זה בעצם להגיד, אני לא חשובה.
כבוד לזמן של מנהלים ועובדים, למה שהם קבעו לעצמם, לצורך שלהם עכשיו להיות עם עצמם או עם המשפחה, או במשימה, בלי שמעלים אותם פתאום לפגישה, הוא למעשה כבוד לאנשים. זה נכון תמיד, ובמיוחד בתקופה זו שבה מתאמצים ליצור מחוברות של עובדים לארגון, הדבר הבסיסי ביותר הוא לכבד זה את זה כבני אדם, ואחד הביטויים המעשיים של זה הוא לכבד את הזמן שלהם.
אז איך זה בא לידי ביטוי אצלכם? את הזמן של מי אתם דורסים ואיך תכבדו אותו השבוע?
לייעוץ בנושא תפקוד אפקטיבי של הארגון בעידן הקורונה, ולסדנאות מנהלים לניהול אפקטיבי לקראת היום שאחרי, מוזמנים ליצור קשר:
טל: 054-7779862
מייל: liron@securebase.co.il
ובאתר שלי: ד"ר לירון נתן - בסיס בטוח